1. סדר העדיפויות הלקוי: הפוליטיקה בראש / צבי זרחיה
תקציב המדינה המעודכן ל־2024 העומד על 582 מיליארד שקל, שאושר אמש בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, מוכיח כי בסופו של דבר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וחברי הקואליציה בראשות רה"מ בנימין נתניהו העדיפו את הפוליטיקה על פני הכלכלה וצרכי התקציב והמשק.
במקום לעשות חריש עמוק בתקציב, להקפיא את כל הכספים הקואליציוניים, להפנות את המקורות הכספיים לטובת הלחימה והעורף, כפי שהכריז בתחילת המלחמה, ובכך להקטין את העמקת הגירעון ולצמצם את הפגיעה באזרחים בשל קיצוצים והעלאת מסים – נכנע סמוטריץ' ללחצים הפוליטיים וביצע קיצוץ של כ־3.4 מיליארד שקלים בלבד בכספים הקואליציוניים ל־2023-4. היקף הכספים הקואליציוניים שאושר במאי 2023 בתקציב המקורי לשנים 2023-4 הגיע לשיא של 14 מיליארד שקל. לאחר אישור שני התקציבים המעודכנים ל־2023-4 מגיעים הכספים הקואליציוניים לכ־10.6 מיליארד שקל.
מתברר שהעברת 590 מיליון שקל בתקציב המעודכן להחלת הסכם אופק חדש על המורות החרדיות, גם אם אינן מלמדות לימודי ליבה, חשובה יותר לסמוטריץ' ולקואליציה. למענן של המורות הללו דחה יו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה) את ההצבעות על התקציב עד לרגע האחרון. לפי שעה העברת הכספים עוכבה בידי הייעוץ המשפטי לממשלה בהיעדר חוות דעת משפטיות. אך לא צריך לדאוג להן יותר מדי – בקרוב יחוברו חוות הדעת המתאימות במשרד החינוך, והן יקבלו את התוספת כ"שי לפסח", עם אישור מוועדת הכספים.
לעומתן, הציבור יאכל מרור בליל הסדר, בשל הקיצוצים והגזירות שכבר בוצעו, בהם הפסקת סבסוד דלק, העלאת הארנונה וקיצוץ בתקציבי הפעולות של המשרדים. אם לפחות היו מקפיאים או מקצצים עוד יותר את הכספים הקואליציוניים כדי להקטין את הקיצוץ הרוחבי בתקציב, ולמנוע העלאת מסים – אבל זה לא עניין את הקואליציה.
גם בנוגע להעלאת מסים מתברר שהפוליטיקה ניצחה את הצורך הפיסקלי בהגדלת הכנסות המדינה. בלחץ חברי הליכוד בוועדת הכספים בראשות מרכז הקואליציה ח"כ אליהו רביבו נכנע סמוטריץ' ודחה את ביטולו המוחלט של הפטור ממס על רכישת פקט סיגריות (10 חפיסות, 200 סיגריות) בדיוטי פרי או פטור ממס ליבואם מחו"ל. רביבו פשוט הבהיר לסמוטריץ' שהתקציב לא יעבור אם ביטול הפטור יקרה כעת. התוצאה: רק באמצע 2028 הוא יבוטל והמשמעות היא חסר של 300 מיליון שקל לקופת המדינה ב־2024-2027. בליכוד טוענים שעד 2028 ימנעו את ביטול הפטור.
גם אי אישורם של צעדי המיסוי שהוגשו בתקציב המעודכן מוכיח שהתקציב פוליטי. הח"כים בוועדת הכספים סירבו לאשר את צעדי האוצר ובהם הטלת מס על הפחמן וחובת דיווח על השכרת דירה עם הכנסה הנמוכה מהפטור של 5,654 שקל בחודש, בשל לחצים של אנשי הקואליציה ופעילים פוליטיים. מה הפלא שיו"ר יהדות התורה שר השיכון יצחק גולדקנופף הכריז בחודש שעבר: "מה שייכת הממשלה למלחמה? למי רע פה? יש משרדי ממשלה יש תקציב מסודר". צריך לעדכן את גולדקנופף שהתקציב מסודר למען בוחרי הקואליציה – לא למען עם ישראל.
2. הכשלים: יהירות וחוסר יכולת להתמודד / שלמה טייטלבאום
לתקציב המלחמה שאושר אתמול בכנסת היו שתי מטרות: המטרה הראשונה והגלויה היתה לאפשר לממשלה להגדיל את הוצאותיה בעקבות המלחמה והשיקום. מטרה זו אינה מורכבת להשגה, וזו אכן הושגה – תקציב הביטחון והשיקום ל־2024 אכן הוגדל בכ־70 מיליארד שקל. המטרה השנייה היתה להפנים את משמעות הזינוק בהוצאה, להראות שממשלת ישראל מבינה כי הכסף לא גדל על העצים, וזינוק כפוי בהוצאות הממשלה בהווה ובעתיד מכריח צעדי איזון מסוימים, הן באמצעות קיצוצים, והן באמצעות הגדלת ההכנסות ממסים. מטרה זו הושגה בצורה חלקית במיוחד. הממשלה אמנם ביצעה צעדי התאמה, אך אלו היו חלקיים, לא מיטביים, ומתעלמים מהטווח הארוך.
מעבר לפוליטיקה וחוסר האחריות של הממשלה הנוכחית, כדאי להצביע על שני כשלים שהובילו את הממשלה לאשר תקציב לא־מיטבי. הכשל הראשון הוא העובדה שכלכלת ישראל חזקה וחסינה. עובדה זו שמוזכרת שוב ושוב על ידי נתניהו וסמוטריץ' יוצרת מעין תחושה כי "לנו זה לא יקרה", "אנחנו מעצמת הייטק". אלא שכולם יודעים כי הדבר ההרסני ביותר לפירמות, מדינות, וחברות אנושיות, זו תחושת היהירות הזו, התחושה ששום דבר לא יכול לפגוע בנו. חוסנה של ישראל צריך להיות מקור לגאווה לאזרחיה, אך הקברניטים צריכים לדאוג להמשך החוסן כל העת.
הכשל השני הוא הפגיעה הקשה באמון. זהו מושג שהפך להיות מרכזי גם אצל הכלכלנים, אחרי ששנים רבות היה נחלתם של דיפלומטים, פוליטיקאים, פסיכולוגים, וחוקרי יחסים חברתיים. הממשלה ונציגי הקואליציה צריכים לבחון את שאלת האמון בכמה מימדים. ראשית, כלפי האזרחים, האם התקציב שהם אישרו מגדיל את האמון של אזרחי ישראל ביכולת של הממשלה להמשיך ולשפר את איכות החיים שלהם? התשובה לכך היא לא רבתי. האזרחים קיבלו את המסר כי גם בזמני חירום הממשלה לא מסוגלת להתעלות מעל הלחצים הפוליטיים היומיומיים של הפעלת משרדים מיותרים, של הקצאת כספים נוגדי־צמיחה לבעלי כוח פוליטי. האזרחים גם קיבלו את המסר כי רגעי משבר לא גרמו עד כה לחישוב מסלול מחדש בנוגע ליחסים בין המגזר החרדי לשאר המגזר הישראלי, ובכך הממשלה שולחת מסר הרסני לגבי הסיכוי להפחתת המתחים בחברה גם בעתיד.
שנית, על הממשלה לשאול את עצמה האם התקציב מגדיל את האמון של המשקיעים וחברות הדירוג בכלכלה הישראלית? גם כאן, התשובה היא לא רבתי, המשקיעים וחברות הדירוג עוקבים אחרי כלכלת ישראל באדיקות שהתגברה מאז המלחמה, והם שואלים את עצמם האם ממשלת ישראל מסוגלת להתמודד בצורה נבונה עם עלויות המלחמה ועם האתגרים לטווח ארוך. התקציב הנוכחי שולח מסר שלילי במיוחד, לא רק שישראל לא הצליחה להציג תוכנית שבה היא מתקנת עיוותי מס ותקציב ומבצעת שינוי אמיתי בסדרי עדיפויות, היא אפילו לא הצליחה להציג תוכנית למתווה חוב יורד בעתיד. ואם ישראל לא מצליחה לבצע צעדי מיסוי וקיצוצים בסיסיים בזמן מלחמה, מי מהמשקיעים ישתכנע שישראל תהיה מסוגלת לפתור את בעיות התשתיות, הרגולציה, ופריון העבודה הנמוך בעתיד הרחוק?
3. הפופוליזם: התעלמות מהדרג המקצועי / אדריאן פילוט
תקציבי 2023–2024 הם מהגרועים שגובשו אי פעם בישראל. הם משקפים את סדר העדיפויות המעוות והמנוון של הממשלה הנוכחית. ההגדרה "אנטי־תקציב" הולמת כאן יותר. במקום להוות הקצאה יעילה וצודקת שמקדמת את כלכלת ישראל ואת פיתוחה, את האזרחים ואת השוויון ביניהם, הוא כל כולו הקצאת משאבים המיועדת לקדם את האינטרסים האישיים והפוליטיים הצרים ביותר של אותם אנשים שאמורים לשמור על האינטרס הציבורי. אין סגירת משרדים מיותרים; יש כספים קואליציוניים ברמות חסרות תקדים; יש קיצוצים במחקר ובפיתוח החברה הערבית; יש קידום וחיזוק של בורות, בטלה ועוני שרק יעכבו את האוכלוסיה שלא תורמת למשק (חרדים).
התקציב גם נטול קידום מנועי צמיחה; הוא דוחה צעדים קריטיים הנדרשים מיד לשנים הבאות; והוא נטול לקיחת אחריות, עם גירעון עתק, מתוך כוונה ברורה שלא לתעדף. הוא אנטי תקציב כי הכלי הזה מיועד לספק בהירות, שקיפות, ודאות ויציבות. התקציב הזה מקדם את כל ההפכים. הוא הוגש באיחור זדוני ומכוון, הוא לא שקוף, רב הנסתר על הגלוי ולכן הוא לא מסוגל לספק יציבות וודאות. פחות ופחות גופים ואנשים מאמינים כי מה שכתוב שם הוא מה שיקרה בסוף – לא בנוגע להיקף הגירעון, לגודל ההוצאה ויעודה והיקף ההכנסות.
ייתכן כי אחת ההשלכות החמורות ביותר של האנטי־תקציב היא כי הוא מנשל את מוסד התקציב, שהוא לא רק חוק אלא גם חוק יסוד. התהליך הזה לא החל בממשלת נתניהו הנוכחית, אלא כבר בממשלותיו הקודמות. עוד בתקופת שר האוצר משה כחלון נתניהו אישר תקציבים במהירות ובשנת הכספים הסיט עשרות מיליארדים למטרות פוליטיות שסימן וריקן אותו מתוכן. בקורונה הוא נמנע מלאשר תקציב בשל אילוצים פוליטיים צרים ובכללם האפשרות להעביר לגנץ את ראשות הממשלה כפי שהתחייב. וכעת השלב הסופי בתהליך ההשחתה הוא להגיש מסמך ריק מתוכן שלא זוכה לאמון הציבור, הקהילה הכלכלית, המשקיעים וחברות הדירוג. זו קבורת החמור האולטימטיבית: הפיכת המסמך לאות מתה.
הסלידה של נתניהו וממשלותיו האחרונות ממוסד תקציב המדינה היא מבין המאפיינים הבולטים של משטרים פופוליסטיים שרואים בו בלם אמיתי בפני בזיזת הקופה הציבורית והפיכתה לקופה האישית או המפלגתית. פופוליסטים, וסמוטריץ' שבר את כל השיאים בהקשר הזה, רואים בכסף ציבורי שלל אישי שהושג במלחמה. הם תופסים את המסמך הזה ככלי של שתי אליטות ("אויבי העם") לניהול המדינה: הדרג המקצועי והמדענים (כלכלנים). הם בזים לכך שפקידים ופרופסורים מהאוניברסיטה מכתיבים "מה טוב ומה רע" – הרי רק הם יודעים ורק הם מחליטים ובדיוק כך נראה האנטי תקציב שאושר אתמול.
4. אנטי־חברתי: בורות במקום צמיחה /שחר אילן
הקיצוץ בתוכנית הפיתוח לחברה הערבית ובמקביל תוספות התקציב לישיבות ולחינוך החרדי הם שני מהלכים שמזיקים לצמיחה ומעודדים עוני. התקציבים לחברה הערבית מוכווני פיתוח, שילוב בשוק העבודה, יצירת מקומות עבודה ולוחמה בפשע, כלומר הם השקעה בצמיחה ופיתוח. התקציבים לחרדים מעודדים מערכת חינוך שאינה מכשירה לשוק העבודה ולימודים בישיבה במקום עבודה, כלומר הם מחבלים במשק. ביחד הם יוצרים תקציב אנטי חברתי מהמדרגה הראשונה.
מחקר של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר העריך את הקיצוץ בתוכנית החומש לפיתוח כלכלי חברתי של החברה הערבית בסכום עתק של 4–5 מיליארד שקלים. הוא הזהיר ש"הקיצוץ יכול לפגוע בצמיחה העתידית של המשק הישראלי ובשילובם של ערביי ישראל בחברה ובכלכלה". בין הנושאים שייפגעו קשות מהמהלך: המאבק בפשיעה המאורגנת ובמעשי הרצח שהולכים וגוברים, המאבק בתופעת הצעירים חסרי המעש שמספקת כוח אדם לפשע המאורגן, צמצום פערי הענק בחינוך ועוד.
במאי, כשאושרה חבילת הביזה הקואליציונית לראשונה, העביר ראש אגף תקציבים יוגב גרדוס מסמך לחברי הממשלה בו הזהיר ש"הגדלת התקצוב למוסדות החינוך הפרטיים הבלתי מפוקחים והגדלת תקציב הישיבות צפויים ליצור מערכת תמריצים אנטי־כלכליים המעודדים יציאה משוק העבודה והקטנת כושר ההשתכרות בטווח הקצר והארוך". כעת נכללו בתקציב למרות המלחמה תוספות שכר של 600 מיליון שקל למורים בחינוך החרדי הפרטי ותוספות של חצי מיליארד שקל לבחורי הישיבות המשתמטים משירות צבאי.
אלא שהיכולת לממש את התקציבים האלה מוטלת בספק. רשתות החינוך החרדיות המפלגתיות מסרבות לדרישות הפיקוח שהן תנאי לתוספות. בג"ץ עומד לעצור את התקציב לבחורי הישיבות שאיבדו את מעמד דחיית השירות. המפלגות החרדיות לומדות שתפסת מרובה לא תפסת.
ומי עוד ישלם על הכספים הקואליציוניים? במקום לקצץ 200 מיליון שקל מהכספים הללו שר החינוך יואב קיש החליט להוריד את הכסף מהחינוך לגיל הרך. לא רק שהרפורמה בגיל הרך החלה מראש עם עשירית התקציב הדרוש, אפילו את 200 מיליון השקלים שנועדו להרחבת הפיקוח על גני הילדים ולהדרכת הצוותים ביטלו השנה. בעמותה 121 לשינוי חברתי מציינים ש־70% מהמטפלות לא עברו הכשרה, ו"הקיצוץ מסכן את הפעוטות". יכול להיות אבל הוא שומר על הקואליציה.
פורסם לראשונה: כתבי כלכליסט, 14.3.24
