בחודש שעבר עלה שכר המינימום ב-803 שקלים, והתעדכן לסכום של 5,880 שקלים בחודש. שכר המינימום לעובד שעתי התעדכן ועלה מ-30.61 לשעה ל-32.3 שקלים לשעה.
זו הפעם השנייה בתוך שנה ששכר המינימום במשק מתעדכן – מהלך מבורך לכל הדעות, אחרי ארבע שנים שבהן לא התעדכן כלל בשל התנגדות החברות החזקות במשק. עם זאת, כאשר הקצבאות שהמדינה משלמת אינן תואמות את עליית השכר במשק, מי שמושפעת ישירות היא דווקא האוכלוסייה החלשה ביותר – למשל אוכלוסיית הנכים הזכאים לקצבת שירותים מיוחדים (שר"מ).
קצבת השר"מ משולמת למבוגרים שזקוקים לעזרה בבית של אדם אחר בפעולות יומיומיות. היא משולמת למי שזקוק לסיוע והוא עד גיל 67. הקצבה נקבעת על פי דרגת נכותו של אותו אדם ומידת הזדקקותו לעזרה. שיעורי הקצבה נעים בין 1,771 שקלים (למי שנקבעה לו נכות של 50% וזקוק לעזרה ברוב פעולות היום-יום, ברוב שעות היממה), ועד 8,313 שקלים למי שנקבעה לו דרגת נכות של 235%, זקוק להשגחה מתמדת ותלוי לחלוטין באדם אחר בעשיית כל פעולות היום־יום בכל שעות היממה.
המשמעות היא שקצבת השר"מ פשוט אינה מספיקה כדי לכסות את עלות שכירת המטפל הסיעודי.
אחד מהנזקקים לסיוע שכזה אמר לנו בפשטות: "אצטרך עכשיו להחליט מה יותר חשוב ועל מה אני מוותר – האם אני מוותר על שעות של מטפלת סיעודית, או מוריד את ההוצאות על קניית המזון ודברים שאני זקוק להם. הכל עלה ואני לא יכול להרשות לעצמי לעמוד בעליות האלה".
זקוקים לעזרה
רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות בעמותת 121, אומר: "עליית שכר המינימום מבורכת ונכונה, אך היא מעצימה עוד יותר את המצוקה של אנשים עם מוגבלויות שמתקשים לממן את הסיוע. ישנו פער משמעותי בין הצורך לבין גובה הקצבה. המדינה צריכה לוודא שכל אדם עם מוגבלות מקבל את הסיוע שהוא זקוק לו".
פורסם לראשונה: אפרת פורשר, ישראל היום, 2.5.24
