בחודש שעבר הודיע המשרד לשוויון חברתי על יוזמה "לחיזוק האזרחים הוותיקים", שקוראת לרשויות מקומיות להציג תוכניות לעידוד אורח חיים בריא בקרב אזרחים ותיקים, הכנה לפרישה וגם הפגת בדידות, ולקבל השתתפות ממשלתית במימונן.
אבל התוכנית לא מתעדפת את המאבק במגיפת בדידות ואובדנות הזקנים, שהחריפה מאז פרוץ המלחמה. היא לא תאתר אנשים רבים שלא ידועים לרשויות וסובלים מבדידות מסוכנת, ולא נותנת מענה למצוקת כוח האדם הנדרש בלשכות הרווחה המקומיות כדי לבצע איתור כזה ולהגיע לכל אדם שזקוק לעזרה.
עמותת "121 – מנוע לשינוי חברתי", הציעה כבר בשנה האחרונה למשרד הרווחה תוכנית לשמירת קשר עם זקנים עריריים, שהתוכנית של המשרד לשוויון חברתי נעדרת מרכיבים קריטיים מתוכה.
"התוכנית שלנו מציעה מענה פרו־אקטיבי לבעיה ההולכת וגוברת של בדידות בקרב ערירים, בדגש על כאלה שנפטרים בביתם מבלי שאף אחד יודע על קיומם", אומר ל"מעריב" יקותיאל משי, מנהל קשרי ממשל וקידום מדיניות בעמותה. "הצענו שהרשויות המקומיות ימפו את כל הזקנים הבודדים שאינם בקשר עם משפחתם, ויגייסו עובדים קהילתיים שיקיימו קשר שוטף עם האנשים, כדי להבין את צורכיהם ולספק להם מענה מתאים".
אחד מכל חמישה ישראלים בני 65 ומעלה, כ־240 אלף איש, חיים לבדם וכ־50 אלף מהם סובלים מבדידות. בעקבות הנתונים המטרידים הללו, העמותה פנתה לוועדת הרווחה בכנסת בבקשה לקיים דיון דחוף בנושא.
"אנחנו מברכים על כל יוזמה שנועדה להתמודד עם בדידות זקנים, אך התוכנית החדשה אינה כוללת תהליך יזום לאיתור ערירים, מה שמגביל את היכולת לתת מענה לאוכלוסיות המבודדות ביותר.
בנוסף, היעדר משאבים ברשויות המקומיות ליצירת קשר שוטף עלול להותיר רבים מחוץ למעגל הסיוע", אומר משי. "על הממשלה לרכז את האחריות על הזקנים במשרד אחד, ולהבטיח שכל תוכנית תכלול אסטרטגיה ברורה למיפוי וליצירת קשר עם אוכלוסיית הערירים והמנותקים".
פורסם לראשונה, מעריב, 9.12.24
