248 ₪. זאת התוספת שזקני ישראל קיבלו לקצבת הזקנה שלהם בין 2009 ל-2019. במספרים, הנתונים האלה עוד יותר קשים לעיכול: לפני 10 שנים, סכום הקצבה הבסיסית עמד על 1,306 ₪, ו-1,959 ₪ עם תוספת הותק המקסימלית. כיום עומדת הקצבה הבסיסית על 1,554 ₪, ויחד עם תוספת הותק המקסימלית, היא מגיעה ל-2,331 ₪.
בסה"כ, בעשור האחרון, עלתה קצבת הזקנה ב-9% במונחים ריאליים. בהשוואה לשכר הממוצע במשק, קצבת הזקנה ירדה: ב-2009, היא עמדה על 24% מהשכר הממוצע. היום, היא מהווה רק 21% ממנו. יחד עם זאת, יש גם נתונים קצת יותר מעודדים: שיעור העוני בקרב קשישים עלה "רק" במידה מתונה בעשור האחרון.
ב-2009 עמד שיעור העוני על 16.7% ובשנת 2018 (השנה האחרונה לגביה יש לנו נתונים) הוא עמד על 17.7%. אחת הסיבות לכך, ככל הנראה, היא הגידול המשמעותי בשיעור הקשישים העובדים. לפי הסקר החברתי של הלמ"ס, בשנת 2018, 23% מהאנשים מעל גיל 65 היו מועסקים, לעומת שנת 2009, בה רק 14% היו מועסקים בגילאים אלו.
עכשיו, תדמיינו שנצליח לבטל את אחד החסמים המרכזיים ליציאה לעבודה של ציבור הקשישים בישראל: קיזוז קצבת הזקנה למבוגרים עובדים. כמה מאותם קשישים יצטרפו למעגל העבודה בזכות השינוי וייצאו ממעגל העוני?
שינוי המדיניות הממשלתית בנושא קצבת הזקנה היא אחת המטרות של עמותת 121.
תצטרפו אלינו בהובלת השינוי?
