לפי התוכנית הכלכלית החדשה, המע"מ עתיד לעלות מ-17% ל-18%, מחירי החשמל יתייקרו ב-3%-8%, מחירי המים ב-2%, תעריפי התחבורה הציבורית ב-2 ₪ נוספים לנסיעה, וארנונה תגדל ב-5.29%. יחד עם זאת, תשלומי הביטוח הלאומי ומס הבריאות יעלו בהתאמה (0.8% ו-0.15%), ומדרגות המס לא יעודכנו בהתאם לאינפלציה. המשמעות ברורה: יוקר המחיה מזנק לכלל הציבור, אך בראש ובראשונה נפגעת אוכלוסיית האזרחים הוותיקים—אותם אנשים ששילמו מיסים כל חייהם, הקימו משפחות ועבדו שנים רבות, וכעת מוצאים עצמם נאבקים על צרכים בסיסיים.
מלחמת הקיום של האזרחים הוותיקים
מאז המלחמה האחרונה, מעל 27% מהאזרחים הוותיקים מדווחים על הידרדרות במצבם הכלכלי, ומעל 21% על הידרדרות במצבם הבריאותי. הדו"ח העדכני של הביטוח הלאומי (2023) קובע שקו העוני ליחיד עומד על כ-3,324 ₪, אך הקצבה הטיפוסית עומדת על כ-2,380 ₪ נטו בחודש בלבד. לפי ארגון "לתת", כדי שאזרח ותיק יוכל לחיות בכבוד בסיסי, הוא זקוק להכנסה מינימלית של לפחות 5,355 ₪ בחודש, בעוד העלות החודשית הנורמטיבית ליחיד עומדת על 8,665 ₪. הפער הבלתי נתפס הזה דוחף רבים מהאזרחים הוותיקים למצב שבו עליהם לבחור בין רכישת תרופות לבין הפעלת חימום בחורף.
כך למשל, אישה בת 75 שפגשתי לאחרונה נאלצת לצמצם את כמויות המזון שהיא קונה, וחוששת להפעיל את החימום מחשש שלא תוכל לעמוד בהוצאות החשמל. היא מייצגת רבים שנמצאים באותו מצב.
עוני, בדידות ופערים חברתיים מעמיקים
לפי נתוני הביטוח הלאומי (2023), 1.98 מיליון ישראלים חיים מתחת לקו העוני, בהם כ-158.5 אלף אזרחים ותיקים. חלקם מתגוררים בדירות ישנות המחייבות תחזוקה ותיקונים יקרים, אחרים ללא דירה ונאלצים לשלם שכר דירה שאינם יכולים לעמוד בו. אחרים בוחרים בין תרופה לפרוסת לחם. נוסף לכך, גם הבדידות מכבידה על חייהם: רבים מדווחים על תחושת שקיפות וניתוק חברתי. מחקרים מראים שבדידות כרונית מובילה לעלייה בתחלואה ולירידה בתוחלת החיים.
העלייה בצרכים הבסיסיים—ממזון ועד תרופות—באה במקביל לתהליכי ההתייקרות והגזירות הכלכליות שבתקציב 2025. גם המגזר הפרטי צפוי להעלות מחירים ב-3%-15% במוצרי המזון, ההיגיינה, ההלבשה, וכלי הבית והחשמל. כך יתעצם מעגל העוני בקרב אזרחים ותיקים, משפחות מעמד הביניים והשכבות החלשות, והפערים החברתיים רק יעמיקו.
הפתרון: העלאת קצבת הזקנה וסבסוד שירותים חיוניים
הפתרון המידי מתחיל בהגדלת קצבת הזקנה לגובה שכר המינימום (5,880 ₪). בשלב הראשון, יש להעניק קצבה דיפרנציאלית לכל אזרח ותיק שאין לו פנסיה או שהפנסיה שלו נמוכה משכר המינימום. עלות הצעד הזה מוערכת בכ-2.2 מיליארד ₪ בלבד לשנה—סכום שתקציב המדינה יכול לעמוד בו. המהלך הזה ייתר חלק מהצורך בהשלמת הכנסה ואף עשוי לחסוך כסף בטווח הארוך.
המדינה צריכה גם לסבסד שירותים חיוניים כמו חשמל, ארנונה ומים עבור אזרחים ותיקים ולהשקיע בהרחבת האפשרויות לדיור מוגן וקהילה תומכת. פעילויות קהילתיות תומכות, ליווי נפשי ומערכות חברתיות חזקות יסייעו לצמצם את תחושת הבדידות.
שאלת המוסר החברתי
אנשים בני 70, 80 ואף יותר, חלקם הקימו את המדינה ונלחמו עבורה, לא אמורים לעמוד בפני דילמות הישרדותיות. העלאת קצבת הזקנה ושמירה על כבודם של האזרחים הוותיקים אינה רק עניין של חסד או חמלה—זו חובתנו המוסרית והערכית כחברה.
תקציב 2025, במתכונתו הנוכחית, רק מעמיק את הפערים החברתיים ומחריף את העוני בקרב מי שזקוקים יותר מכל לרשת ביטחון. השאלה שעומדת לפתחנו היא האם נמשיך להפנות עורף לדור המייסדים, או שנבחר להוביל שינוי אמיתי, שיחזיר לאזרחים הוותיקים את זכותם לחיים בכבוד.
הגיע הזמן להכיר בכך שהאחריות אינה רק על הממשלה אלא גם עלינו כחברה—להתארגן, לפעול, לדאוג שהקולות האלה יישמעו במסדרונות קבלת ההחלטות. רק כך נוכל להבטיח שבבוא היום, כולנו נוכל להזדקן בכבוד, מתוך תחושת ערך וביטחון אמיתי.
פורסם באתר mako, בתאריך 31.12.24
