הקשישים מתים בבדידות, המדינה חייבת להתעורר
עשרות קשישים נמצאו השנה מתים בדירותיהם במצב ריקבון מתקדם, כאשר רק ביממה האחרונה התגלו ארבעה מקרים חדשים. הנתון הקשה והבלתי נתפס הזה ממשיך להצטבר, אך נדמה כי הוא נותר בגדר נתון סטטיסטי יבש, ללא פתרון ממשי. המציאות שבה אזרחים מבוגרים, שתרמו רבות לבניית המדינה ופיתוח החברה, מוצאים את מותם בבדידות איומה, ללא ידיעה מצד שכנים או גורמי הרווחה, היא מציאות מטרידה, כואבת ובלתי נסבלת.
נשאלת השאלה כיצד במדינה מתוקנת, כזו שמתיימרת לשמור על אזרחיה ולהעניק להם ביטחון חברתי, מתרחשות טרגדיות מזעזעות מסוג זה. איפה משרדי הממשלה שאמורים לדאוג לרווחתם של האזרחים המבוגרים? איפה הרשויות המקומיות שהיו אמורות לזהות את האוכלוסייה הנמצאת בסיכון? נראה שהמערכות החברתיות והקהילתיות בישראל מתקשות לתת מענה הולם ולמנוע מקרי מוות מזעזעים כאלה.
החובה המוסרית של החברה בישראל מחייבת אותנו לנקוט בפעולות אקטיביות ואפקטיביות כדי למנוע את הטרגדיות האלו. זהו אינו אתגר טכנולוגי מורכב במיוחד – הטכנולוגיה כבר קיימת, והיא נגישה וזמינה לשימוש. מערכות מתקדמות של חיישנים ביתיים, שמחוברות לרכזת מרכזית, יודעות לנטר באופן קבוע את מצבם של קשישים החיים בגפם. אותן מערכות יכולות לזהות במהירות חריגות בהתנהגות היומיומית של הקשישים, כמו נפילות, חוסר תנועה מתמשך, חוסר תזוזה בין החדרים, או אפילו מצב שבו האורות בבית אינם נדלקים לאורך זמן.
מערכות אלו מסוגלות לשלוח התרעות מיידיות לבני משפחה, גורמי הרווחה, עובדים סוציאליים או מוקדים עירוניים, ובכך למנוע מצבים שבהם הקשיש מת ללא ידיעת איש במשך ימים ואף שבועות. לצד הטכנולוגיה, נדרש גם מענה אנושי זמין, מהיר ואפקטיבי שיאפשר תגובה מידית והתערבות מוקדמת ככל האפשר.
אנו קוראים לכל הגורמים הרלוונטיים – משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וארגוני רווחה – לקחת אחריות, לפעול באופן יזום ולהטמיע את הפתרונות הטכנולוגיים והאנושיים הקיימים. יש להגביר את המודעות הציבורית לנושא וליצור מערך תמיכה קהילתי אפקטיבי שיבטיח כי אף קשיש בישראל לא ימצא את מותו בבדידות קשה מנשוא. רק פעולה משולבת ונחושה תוכל לשנות את המציאות הכואבת הזו.
