בשנת 2020 אותרו 167 קשישים ללא רוח חיים בבתיהם, חלק גדול מהם מתל אביב ומחיפה – כל על פי על פי עמותת זק"א. ככל שחלפו השנים, הייתה עלייה הדרגתית במספר המקרים, כך שבשנת 2024, שעדיין כאמור לא הגיעה לסיומה, כבר אותרו 186 קשישים.
אלחנן רוט, מפקד יחידת 360 זק"א, מסביר שהקשישים שאותרו, כמעט כולם עריריים, מגילאי 65 ומעלה, ולעתים הם עצמם נמנעו מליצור קשר עם הסביבה. כמו כן היו גם מספר מקרים של אנשים גלמודים מתחת לגיל 50 שנמצאו ללא רוח חיים. "הם אותרו רק כעבור ימים או שבועות בגלל הריח שעלה מדירתם", אומר רוט, "רק בשבוע האחרון היו שלושה מקרים באשדוד של אנשים שנמצאו כמה ימים אחרי שנפטרו. אנו מנסים לאתר סימנים רפואיים של המנוח כמו לדוגמא אם עבר ניתוחים, ואם לא היה לו רקע רפואי עוברים לעשות זיהוי על פי דנ"א. עם השנים אנחנו רואים רק עלייה במספר המקרים, מדובר בעריריים שאף אחד לא בקשר איתם, ולעתים מדובר באנשים עובדים שרק לאחר שלא הגיעו כמה ימים לעבודה מגלים את מה שקרה".
לדברי רוט, רק בחלק קטן מהמקרים מאתרים את סיבת המוות, בעיקר אם לא היה רקע רפואי, אך בעשרות מהמקרים היו סימנים שהעידו שאם מישהו היה מגיע מוקדם יותר לטיפול אפשר היה להציל אותו. "על פי הזירות והמצב שבו הגופות נמצאו, אפשר להבחין שהנפטרים ניסו להגיע לטלפון או ללחצן מצוקה, וסביר להניח שאם היה מגיע מישהו מוקדם יותר אפשר היה להציל אותם, ואם לא אותם, לפחות את כבודם", אומר רוט ומוסיף כי זו הסיבה שמתנדבי זק"א מנסים להעלות את הנושא באמצעות קמפיינים למודעות הציבורית. "כל אדם שיש לו מכר או שכן, מישהו שהוא נתקל בו בחייו ושחי לבד, שישמור על קשר איתו, לפעמים זה יכול להציל חיים".
"אף אחד לא ידע על קיומם"
עמותת 121 הציעה בשנה האחרונה למשרד הרווחה תוכנית לשמירת קשר עם קשישים עריריים. יקותיאל משי, מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל בעמותת 121 מסביר שהתוכנית מיועדת לקשישים שחלקם נמצא במועדוני גיל הזהב, ומקבל את השירותים שהרשויות ומשרד הרווחה נותן, וחלקם מרותקים לבית, ואף אחד לא יודע על קיומם. "משום שאין ממשק בין הרשויות המקומיות, הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה, אם לדוגמא אחד מבני הזוג נפטר, אף אחד לא יודע מה מצבו של מי שנשאר, אם הקשיש לא פונה באופן יזום לרווחה אף אחד לא יודע על קיומו", אומר משי ומסביר שבמהלך המלחמה, כשפונו תושבי הדרום, הם נתקלו במקרים קשישים שלא פונו משום שאף אחד לא היה איתם בקשר ולא ידע על קיומם.
משי, מכיר מקרוב את עולמם של הקשישים, הוא ניהל בעברו את אגודת יד שרה ופעל בוועדות ודיונים נגד עושק וניצול של קשישים. "גיבשנו תוכנית לא מורכבת שהתחלנו לקדם אותה לפני 10 חודשים, וכעת בגלל המלחמה היא נעצרה. מהות התוכנית היא סנכרון בין כל המשרדים: הביטוח הלאומי, הרווחה והרשות המקומית כדי לדעת כמה עריריים יש בכל רשות. לאחר מכן יש לרדת לרזולוציה של קשישים חסרי משפחה ומנותקי קשר, שלא נמצאים בשום מועדון או מתנ"ס. הצענו שכל רשות תקלוט בשכר אנשים מגילי 67 ומעלה, וכך גם תסייע לתעסוקה של אנשים מבוגרים. עובדים קהילתיים אלו יצרו קשר עם הקשישים אחת ליומיים ויבררו איתם למה הם זקוקים. נגלה מאוד מהר שיש כאלה שאין להם אוכל ואף אחד לא שאל מה שלומם כבר כמה חודשים. כך נוכל להגיע לכל אחד ובמקרה חירום נדע איפה כל אחד גר ומה מצבו. במקרה שהם לא עונים, נגיע אליהם הביתה, איך ייתכן שאחרי חודש שאדם נפטר מגיעים כי השכנים מתלוננים על הריח?".
לצד העסקת העובדים הקהילתיים, הוא מציע להוסיף אמצעים טכנולוגיים לאיתור מקרי מצוקה. לדברי משי, מכרז של ביטוח לאומי בנושא התעכב כעשור מסיבה לא ברורה. "ב-2014 הביטוח לאומי הוציא מכרז לגמלאים שיש להם קצבת סיעוד על התקנת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, חיישני תזוזה שיהיו בחדרים מסוימים ומזהים אם הקשיש נפל על הרצפה או אם בכלל נכנס לחדר. ההצעה היא להתקין את האמצעים הללו בבתי קשישים כדי להציל חיים", מספר משי. ב-2018 הוציאו מכרז חדש המבוסס על המכרז הקודם. "במשך עשור זה לא התקדם, כמה אנשים יכלו להיות היום בחיים אם היו מקדמים את המכרז ומטמיעים את האמצעים הטכנולוגיים הללו בביתם?".
על פי הביטוח הלאומי, קצבת הסיעוד שמוענקת לקשישים כוללת סל שירותים שהסיעודי או בני משפחתו בוחרים, על פי מצבו הרפואי. בנוסף, הפרויקט יצא לפיילוט, בו ייפגשו את הקשישים שמוכנים לקחת בו חלק, לבדוק את הדירות בהן הם מתגוררים, ולבחון את התאמת החיישנים לצורכיהם. בסוף יולי נשלחו הודעות ליותר מ-70 אלף זכאים לקצבת סיעוד, אך עד כה רק 70 אנשים נרשמו לפרויקט.
משי מציין כי לחצן המצוקה, ברירת המחדל הקיימת כיום החלק גדול מבתי הקשישים, כלל אינו יעיל. "זה מכשיר מיושן, ואין לו קליטה בחלק מהבית. הקשישים לא אוהבים לשים את זה על הגוף, ולא מעט פעמים כשלוחצים עליו מגלים שזה לא מחובר לכלום. אני מציע לקשישים שילחצו מדי יום-יומיים כדי להגיע למוקד ולראות שזה בכלל עובד, אך הם חוששים שישלחו להם אמבולנס". משי מוסיף כי בימים שבהם עבד כעיתונאי, ראיין מנכ"ל קרן לניצולי שואה, שאמר לו משפט שמלווה אותו עד היום. "הוא אמר לי: 'יש קשישים שמעדיפים למות על אדמת גרמניה כי הם מקבלים שם תנאים יותר טובים, כי שם מטפלים בהם'. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לדאוג לקשישים בישראל".
תגובת משרד הרווחה והביטחון החברתי: "משרד הרווחה והביטחון החברתי פועל לאיתור וסיוע אזרחים ותיקים עריריים במגוון רחב של מענים, בין היתר באמצעות העברת תקציב להעסקת רכזי שייכות במחלקות לשירותים חברתיים בכל רחבי הארץ שמטרתם איתור אוכלוסיית אזרחים ותיקים שאינם מוכרים למחלקה לשירותים חברתיים, ושמירת קשר קבוע עם אזרחים ותיקים בודדים או שנמצאים בסיכון. בנוסף, המשרד מוביל שיתופי פעולה בנושא זה עם גופים שונים, בהם גורמים עירוניים, קהילות ועמותות חברתיות ועמותת 121 היא אחת מהן. בנוסף המשרד מגייס גם את המשאב הקהילתי של מתנדבים ופעילים חברתיים מתוכניות ההתנדבויות השונות שמפעיל המשרד ברשויות המקומיות לאיתור אזרחים ותיקים עריריים. יש לציין כי משרד מפעיל באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים מעל ל-1,000 מועדונים חברתיים בפריסה ארצית וכן מאות קהילות תומכות, 180 מרכזי יום ושלל תוכניות להפגת הבדידות, וקורא לכל מי שמעוניין להשתלב בפעילות לפנות למחלקות לשירותים חברתיים באמצעות המוקד העירוני או מוקד המשרד 118. בנוסף לכל אלו המשרד מוביל מהלך ממשלתי גדול להתמודדות עם תופעת הבדידות ומקים בימים אלו ועדה בין- משרדית בנושא בשיתוף כל הגורמים הממשלתיים והציבוריים הרלוונטיים".
מירב דוסטר | mako | פורסם 03/09/24
