בעשור שחלף, התעסקנו הרבה מאוד במחירי הדירות. עלייתם החדה היתה המניע הראשוני למחאת האוהלים של 2011, והובילה גם לתכנית "מחיר למשתכן", בה השקיעה המדינה מיליארדים רבים.
אך למרות כל זאת, המצב רק החמיר.
במהלך העשור, המחירים זינקו ב-62% במונחים ריאליים. דירה של 2.5-3 חדרים עולה כיום, בממוצע ארצי, מעל מיליון ש"ח, לעומת פחות מ-600 אלף ש"ח לפני עשור. מי שזקוק לדירה גדולה יותר, יצטרך לשלם החל מ-930 אלף ש"ח עבור 3.5-4 חדרים בגליל, ופי שלוש ויותר באזור תל אביב.
בנסיבות אלו, אין פלא שרק שתיים מכל שלוש משפחות בישראל גרות בדירה בבעלותן (לעומת 70% באירופה). השכרת דירה היא אופציה מושכת, בהתחשב בכך ששכר הדירה עלה "רק" ב-14% בעשור הקודם, שיעור מתון ביחס לעלייה במחירי הדירות. למרות זאת, השוכרים נמצאים גם הם תחת עומס כספי. בממוצע, רבע מתקציבם החודשי מוקדש לשכר דירה, או 3,200 ש"ח בממוצע למשפחה.
אי אפשר להגיד שנושא הדיור לא עלה על סדר היום הציבורי, או שהממשלה לא עשתה דבר. "מחיר למשתכן" היה תכנית הדגל שלה, בעלות מצטברת של 8 מיליארד ש"ח עד כה. עליה התווספו שלל יוזמות, כולל האצת תהליכי תכנון, הגדלת ההשקעה בדיור הציבורי ויוזמה ממשלתית לעידוד בנייה להשכרה ארוכת טווח.
עדיין, לאור התוצאות, יש מקום לתהות האם די בכך. ישראל עדיין משקיעה בדיור רק שבריר ממה שמקובל בקרב המדינות מפותחות, והמשאבים לא בהכרח מגיעים לאלו שצרכיהם הגדולים ביותר. גם בתחום התכנון יש מקום ניכר לשיפור, כפי שיודע כל אחד שניסה לקבל היתר בניה. לפי הבנק העולמי, תהליך ההיתר אורך שבעה חודשים בישראל. אוסטרליה עושה זאת בארבעה חודשים, ניו זילנד ובריטניה בשלושה, ודנמרק ופינלנד מצליחות להנפיק אישור תוך חודשיים.
במצעי המפלגות ישנם רעיונות מגוונים לאיך לפתור את הבעיה – ראו את הסקירה שלנו בנושא שפורסמה בחדשות 12. האם אתם מאמינים שהעשור החדש יביא בשורה בעניין זה?!
