תומר צרפתי, בן 45 מבאר שבע, נשוי ואב לארבעה בנים. ב-14 השנים האחרונות הוא ניהל משרד תכנון אדריכלי ועיצוב פנים. הוא פעיל מאוד באזור הדרום והיה מעורב בין היתר בפתיחת מסלול לימודי אדריכלות במכללת סמי שמעון. לפני כחצי שנה הוא סגר את המשרד ופתח מכון קעקועים בשם "MANIA TATTOO". "בקורונה התחילו הקשיים", הוא מספר. "אחרי זה גם הריביות עלו מה שמאוד השפיע על עולם הקבלנים והאדריכלות. חמש השנים האחרונות היו בעיקר גלים של עליות וירידות, בעיקר ירידות. ואז הגיעה המלחמה והכול נהיה הרבה הרבה יותר קשה".
ענף הבנייה הוא אחד הענפים שספגו את המכה הכי משמעותית במלחמה, בין היתר בשל אי כניסת פועלים מעזה ומהשטחים. הנתונים מראים כי במחצית השנייה של 2024 חלה עלייה של 47 אחוזים בכמות החברות שהתקבלו לגביהן אינדיקציות שליליות בענף קבלנות הבניה והתשתיות. "בתחילת המלחמה חשבתי להתמקד בעבודה על ממ"דים", הוא מספר. "התקנות לשעת חירום אפשרו להוסיף ממ"ד לבית פרטי עם אישור מידי, אז התחלתי לשתף פעולה עם קבלנים ובמקביל שיווקתי את התוכנית ברשתות החברתיות".
צרפתי מספר כי היה ביקוש מאוד גבוה והרבה לקוחות התעניינו אבל לא היה מי שיבנה. "קודם כל לא היו פועלים, אבל גם כשהיו – היו לקוחות שלא רצו להכניס פועלים ערבים. בקיצור, פקק אדיר של הרבה פוטנציאל אבל בלי שום יכולת מימוש".
איך הגעת לעולם הקעקועים?
"אני אדם מאוד ספונטני לא מפחד משינויים גם לא קיצוניים, זה מרגש אותי אפילו. בחודש מרץ, לפני שנה לקחתי קורס קעקועים, נסעתי במשך ארבעה חודשים לראשון לציון פעמיים בשבוע, קורס יקר מאוד, אבל אני בראש של שינוי. סיימתי את הקורס ביולי והתחלתי לקעקע".
בהשוואה לעולם הקודם שלך- איפה יותר קל?
"קעקועים יותר קל מאדריכלות במובן הזה שהכול על השולחן, ויזואלי, הלקוח בא ורואה את מה שהוא רואה. באדריכלות אתה יכול לעבור תהליך שלם עם לקוח ופגישות ובדיקות והצעות ובסוף הוא הולך עם מישהו אחר".
"בינתיים החוויה חיובית אם כי מאתגרת. "זה מדהים וקשה. צריך המון המון תרגול, יש לי רקע באמנות וציור וזה עוזר, זה מאוד כיף אפילו ממכר. עסקית עוד קשה כי אין לי ניסיון אבל לאט לאט".
"אני שומע את הקשיים מכל הכיוונים, כולם מנסים לשרוד. יש לי חבר קבלן שרצה לפתוח פיצרייה בזמן המלחמה. עכשיו קצת התאושש ומביאים פועלים ממקומות אחרים מה שגם מייקר הכול. לא הייתי קורא לזה התאוששות הייתי קורא לזה הסתגלות".
הוא מקועקע מגיל 16, אחרי השביעי באוקטובר הוא קעקע על היד תמונה גדולה של אריה עם הכיתוב 'אל תירא ישראל', עכשיו הוא רוצה לקעקע את הפיל הקטן והוורוד של כפיר ביבס ז"ל. במקביל הוא מודה כי עוד לא הרים לגמרי ידיים מאדריכלות. " אני לוקח קצת עבודות קטנות כמו הדמיות ועיצובי פנים, אבל כשאוכל להתפרנס רק מקעקועים אעזוב. אני פרפקציוניסט ובטוח שאגיע עם זה רחוק. ובכל מקרה איזו ברירה כבר יש, להמשיך לשבת בבית בדיכאון ולהרוויח שקל וחצי? אז אני נהנה מהדרך וגם חשוב להזכיר את המנוע שמסייע לי להניע את התהליך הלא פשוט הזה, האישה המדהימה שיש לי".
הרגשתי שאנשים לא יודעים אם להוציא את הכסף
שלומית לוי ,בת 51, נשואה ואם לארבעה ילדים, אחד מהם על הספקטרום. ב-30 השנים האחרונות היא ניהלה עסק קוסמטיקה גדול בחולון, אבל בימים אלו היא לומדת להיות יועצת זוגית במטרה לעזוב את תחום הקוסמטיקה ולהתמקד בייעוץ. בן זוגה של לוי הוא נכה צה"ל, ולפני חצי שנה הוא פוטר. לדבריה אם המצב לא ישתנה היא תיאלץ לחפש בקרוב עוד עבודה כשכירה בשביל להתקיים.
"בקורונה לא רציתי להכניס הביתה מחלות אז החלטתי להפסיק לעבוד", היא מספרת. "אחרי זה חזרתי לפעילות והלקוחות הנאמנות חזרו אבל היה צריך להילחם חזק, שהעסק ימשיך לעבוד כמו שצריך. מיד אחרי השביעי באוקטובר, חודשיים לא עבדנו, אחרי זה פיקוד העורף אפשר לחזור לעבודה עם הגבלות אבל כבר הרגשנו את הצמצום בלקוחות. הירידה בלקוחות לא הפסיקה. הרגשתי שאנשים לא יודעים אם להוציא את הכסף על טיפולי פנים ודברים כאלו", היא מספרת מה גרם לשינוי שהחליטה לעשות.
"סגרתי את העסק באמצע המלחמה, לפני קצת יותר מחצי שנה, העברתי אותו לבית והקטנתי את הפעילות. חשבתי מה אני הולכת לעשות עם עצמי, קוסמטיקאית 30 שנה שלא יודעת לעשות שום דבר אחר, החלטתי על הסבת מקצוע ואני עכשיו בלימודים של ייעוץ זוגי. שינוי כזה גדול זה לא דבר פשוט. חשבתי על זה הרבה זמן, הרבה מיגרנות".
איך הגעת לייעוץ זוגי?
"חשבתי מה יכול להיות שונה אבל דומה. בהתחלה חשבתי ללמוד טיפול משפחתי ואז החלטתי להתמקד בזוגי. במהלך השנים נתקלתי בהמון נשים ששאלו אותי, התייעצו איתי, שיתפו והרגשתי שידעתי לומר את המילים הנכונות".
יותר מרבע מבעלי העסקים יחיו מתחת לקו העוני אם לא נתעורר
על פי נתונים שפורסמו בסוף השנה הקודמת, 75 אלף עסקים נסגרו מאז פרוץ המלחמה, וב-2024 נסגרו הכי הרבה עסקים מאז הקורונה, עלייה של 40% לעומת השנה שלפניה. בנוסף, ב-2024 נפתחו הכי מעט עסקים בשש השנים האחרונות, ירידה של 14% מהממוצע של חמש השנים הקודמות.
"לפי התחזיות, עד שנת 2035 כ-25.6% מהעצמאים עלולים למצוא את עצמם מתחת לקו העוני. מדובר בעלייה חדה", כך צמרת אביבי סגנית נשיא לה"ב (לשכת העצמאים בישראל). "הנתונים מוכיחים את מה שעצמאים רבים מרגישים והרגישו אחרי הקורונה וביתר שאת במלחמה :מדינת ישראל מתייחסת אליהם רק במצבי קיצון, רק אז מוכנה המדינה להכניס את היד לכיס ולשלם להם מענקים, שממילא אמורים להינתן להם בתור משלמי ביטוח לאומי".
"כדי שהעצמאים לא יקרסו, המדינה צריכה לבחון ובהקדם כיצד ניתן להקל עליהם במגוון דרכים. מיסים, ביטוח לאומי, מתן מענקים בערבות מדינה והכשרות מקצועיות. איש לא מבקש נדבות. אם מדינת ישראל רוצה שתהיה לה שכבת עסקים קטנים ובינוניים שתורמת רבות לכלכלה ולאפשרויות התעסוקה של רבים, עליה לעודד אותם ולסייע להם לשרוד ולהתקיים. אם היא תמשיך להתעלם מהדגל האדום שמתנוסס מעלינו, היא תצטרך לשלם יותר, הרבה יותר בעתיד, היא אומרת".
"המלחמה פגעה בעוצמה בבעלי העסקים בישראל", מסכים גם רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות בעמותת 121, שמובילה שותפות של כ-50 ארגונים עסקיים וחברתיים למען השקעה בפיתוח תעסוקתי. "אנחנו רואים יותר ויותר בעלי עסקים שנאלצו לסגור את הדלתות בעקבות המשבר הכלכלי ומחפשים כעת הזדמנות להתחיל מחדש. חלקם רוצים לבצע הסבה מקצועית, אבל זקוקים לסיוע ממשלתי שיאפשר להם לעבור הכשרה מקצועית ולבנות מחדש את עתידם. הכשרות מקצועיות במימון המדינה יכולות להיות גלגל הצלה עבור בעלי העסקים שנפגעו. זו לא רק השקעה באנשים עצמם – זו השקעה בכלכלה הישראלית כולה".
פורסם לראשונה, מאקו, 10.3.25
